מי הברז בישראל נחשבים בטוחים וראויים לשתייה, אך רבים עדיין מעדיפים לרכוש מים מינרליים. במאמר זה נבחן אילו חומרים מסננים נועדו להרחיק, כיצד הם פועלים, ומהם היתרונות והחסרונות של מים מינרליים לעומת מי ברז.
המים שמגיעים לברזים בבתים בישראל מקורם בשלושה מקורות עיקריים:
הכינרת
מי תהום
מים מותפלים
מי הגשמים החודרים לקרקע הם המקור למי התהום והכינרת, ובדרכם הם סופחים מינרלים חיוניים כמו סידן, מגנזיום ונתרן – אך גם עלולים לקלוט מזהמים מסוכנים, כגון חומרי הדברה, מתכות כבדות וחומרים רדיואקטיביים. בנוסף, מי ברז יכולים לשמש מצע להתפתחות חיידקים וטפילים.
הזיהומים במים מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
חול, אבק ומשקעים הגורמים לעכירות המים.
חיידקים וטפילים, כמו חיידקי קוליפורם שמקורם בהפרשות בעלי חיים, העלולים לגרום למחלות.
כימיקלים תעשייתיים ומתכות רעילות שעלולים לסכן את הבריאות. חלק מהמינרלים חיוניים בכמות קטנה, אך בעודף הם עלולים להזיק.
אבנית היא תופעה מוכרת במי ברז בישראל. היא נוצרת כאשר סידן מומס ומימן פחמתי מגיבים בטמפרטורות גבוהות.
חשוב לדעת:
האבנית אינה מסוכנת לבריאות, אך היא מהווה מטרד.
היא פוגעת בצנרת הביתית, מצטברת על גופי חימום וגורמת לצריכת חשמל גבוהה יותר.
מסננים ומתקנים שונים יכולים להפחית את כמות האבנית במים.
כדי להבטיח איכות מים גבוהה, ניתן לשלב סנן מים מקדים או מערכת מתקדמת. השיטות העיקריות הן:
סינון מכני – מסיר חלקיקים גדולים כמו חול וחלודה.
מסנן פחם פעיל – סופח חומרים אורגניים, כלור ומשפר את טעם המים.
מחליפי יונים – מפחיתים אבנית אך אינם מטהרים חיידקים.
מים מינרליים נארזים ישירות ממעיינות טבעיים, עם ריכוז מינרלים קבוע, וללא שימוש בכלור או חומרי חיטוי.
יחד עם זאת:
היתרון הבריאותי שלהם על פני מי ברז בישראל אינו משמעותי.
הם יקרים יותר.
בקבוקי הפלסטיק גורמים לנזק סביבתי ולצריכת פלסטיק מיותרת.
מי הברז בישראל נחשבים בטוחים לשתייה, במיוחד לאחר התקנת סנן מים מקדים שמבטיח סינון חלקיקים ושיפור הטעם. מים מינרליים אינם מספקים יתרון בריאותי משמעותי, והבחירה ביניהם תלויה בהעדפה אישית, בטעם ובנוחות.
